המינים השונים של השרביטן נפוצים בעיקר באזורי הים התיכון, מדבריות אסיה ודרום אמריקה.
השרביטן המצוי שייך לחשופי הזרע ולכן הוא נושא אצטרובלים ולא פרחים.
הצמח דו- ביתי מכיוון שהאיצטרובלים הזכריים והנקביים נישאים על גבי צמחים נפרדים. באצטרובלים הזכריים יש שתי ביציות עקרות מעל ה"אבקנים" ובראשן מופיעות טיפות סוכריות המשמשות כגמול למאביקים בנוסף לאבקה. באצטרובליות הנקביות טיפות אלו משמשות גם ללכידת את גרגרי האבקה הנישאים ברוח.
בנוסף להאבקת הרוח, בשעות היום נצפו זבובים שטעמו מהטיפה הסוכרית ו/או מהאבקה שבצמחי הזכר ועברו לצמח הנקבה. חוקרים שעבדו ביוון מצאו שהצמח מסנכרן את פיזור האבקה ואת הבשלת הביציות, הניכרת בהופעת "טיפת ההאבקה", עם לילות ירח מלאים. לפיהם "טיפות ההאבקה הרבות מנצנצות כמו יהלומים בלילות ירח מלא" וזה אפילו "מחזה מרהיב עבור העין האנושית". המבקרים היו עשים וזבובים פעילי לילה, ומניחים שחרקים אלו מסוגלים לנווט לאור הירח. החזרת האור מהטיפות היא אמצעי הפרסומת היחידי של האיצטרובלים. נציין, שאין עדויות שצמחים יכולים לזהות לילות ירח או שהחרקים החשודים כמאביקים אכן מסוגלים לנצל את אור הירח לצורכי ניווט ולאתר את הטיפות בעזרת חוש הראיה. זרעי השרביטן נמצאים באצטרובליות הנקביות שקשקשיהן בשרניות ואדומות. האצטרובליות נשארים זמן רב על הצמח וזו תעלומה מדוע הצפורים נמנעות מלאכול אותם, במיוחד לאור העובדה שהן אינן מכילות אפדרין, שהוא חומר רעל ורפואה הנפוץ במיני שרביטן אחרים.

עוד בימים הקדומים המינים השונים של השרביטן היו ידועים כצמחי מרפא. הסינים טוענים שהשתמשו בצמח לפני 5000 שנים. ברפואה הסינית הקדומה פיתחו תרופה על בסיס אחד המינים שנקרא MA HUANG או MA LUANG – או הקאנביס הצהוב (ויש איזכורים לכך משנת 217 לפנה"ס) – ידוע בתור צמח חמים וחריף – מייזע חזק המפיץ את הצ'י של הריאות ומטפל בצפצופי נשימה.

מספרים שצמח הפולחן ההודי – SOMA היה מן סוג של שרביטן, לפי המסורת ההודית האל אינדרה ברא את העולם בעזרת ה-SOMA, שתייה המשקה המופק מהצמח מעניקה – חן, חוכמה, שמחה וחיי נצח.

באירופה עוד במאה ה-16 השתמשו במין הים תיכוני EPHEDRA DISTACHYA – כתרופה מועילה נגד קצרת (אסטמה).

כיום בעזרת המינים הים תיכוני והסיני מפיקים את החומר האלקלאודי EPHEDRINE – בעת עונת הסתיו נוטים לאסוף את העלים השרביטיים, כי ידוע שבתקופה זו הם מכילים את הכמות המקסימלית של האפדרין.

בכתובים היוונים מוזכר צמח חסר עלים בשם EPHEDRON המטפס/רוכב (ביוונית- EPH-EDROS) על צמחים אחרים.
אנו מדגישים כי השרביטן המצוי – הוא הצמח ששימש לאורך ההיסטוריה לצרכים רפואיים בדרכי הנשימה ונחשב גם כיעיל ביותר בטיפול בסרטן הריאה, בעבר חשבו שיש בצמח זה חומר רעיל הנקרא אפדרין והיה חשש לצרוך אותו בכמויות גדולות אך מחקרים ישראלים מצאו כמויות זעירות של אפדרין וקבעו כי החומרים הפעילים בצמח הם בנזלדאידים והם אלו הקשורים ליכולת הרפואית לטיפול בסרטן הריאה.

יש לזכור כי ישנם סוגים רבים של צמח השרביטן וחלקם אף רעילים, ולכן צריכת השרביטן מומלצת אך ורק בהתייעצות עם מטפל הבקיא בצמחי מרפא וכן גם עם הרופא המטפל .